הטוב, הרע והלא נורא
הבנות שלי טיפה שונות בנוף המקומי של מה שאני רואה היום בקרב ילדים בני גילן. הן פחות מתעסקות בניידים וטאבלאטים ויותר במשחקים. זה לא שהן לא אוהבות נייד כאשר יש, אבל הן יעדיפו הרבה יותר לשחק אם אפשר. אז הן אוהבות לשחק בחוץ מלא!!! גני שעשועים, פארק חבלים, ג'ימבורי, אופניים , משחקי כדור, מזרקות ועוד. אממה, ככל שהן גדלות, הסיכונים שהן לוקחות עולים.
בחודשים האחרונים התחלתי לשים לב שהן אוהבות מאוד לשים פלסטרים. לפעמים אני מוצא אותן בחדר האמבטיה מכסות את הברך או היד בפלסטר (צבעוני עם מפרץ ההרפתקאות או ברבי עדיף כמובן). לפעמים פשוט מצאתי את הראיות - ערימה של אריזות ועטיפות זרוקות על הרצפה. עכשיו... אני יודע שמידי פעם הן נשרטות או נחתכות ממשהו, אבל לא יכול להיות כלכך הרבה.
הבנתי שיש פה גם משהו אחר. אחרי ששאלתי אותן, הן סיפרו שלפעמים הן מכסות סימנים כחולים או אפילו קעקוע או לק שדהו שלא נראים יפה. ניסיתי להסביר שלמרות שדברים כאלו יכולים להיות לא נעימים או לא יפים, הן לא צריכות כל פעם פלסטר כדי לרפא או להעלים אותם. מכאן לכאן אחרי הרבה דיונים, בואו רק נגיד שהסכמנו שלא להסכים .
האם בעולם של ארגונים דברים כולכך שונים? באיזו תדירות אנחנו מכסים את החבורות או הדברים הפחות יפים בארגון שלנו בפלסטר? מנסים ליפות או להמעיט ברצינות שיש לבעיות בתוך החברה? מנסים לטאטא דברים מתחת לשטיח מתוך מחשבה או תקווה שאולי הדברים יעלמו או יטפלו בעצמם? כשאני נפגש עם ארגונים ברחבי העולם, אנחנו מדברים לעתים קרובות על 'חבורות' או נקודות כאב שהם חווים ולעיתים מכסים. אך האם זה הדבר הנכון לעשות?
הנה כמה דוגמאות ממה שאני שומע מארגונים ברחבי העולם:
אנו נמצאים בתהליך של מיזוג עם ארגון אחר. התרבויות שלנו שונות מאוד. היו לנו לא מעט שקיים ובעיות בין הצדדים ואנחנו מאבדים הרבה כישרונות כתוצאה מכך.
המנכ"ל שלנו אומר שהוא מחויב לנושא של גיוון והכללה. עם זאת קשה מאוד לגרום לו ולצוות שלו לעסוק בעניין .
אנו מתרחבים לשווקים גלובליים חדשים. יש לנו משרדים בניו יורק, קייב וסינגפור. יש לנו מבנה דיווחים מטריציוני מורכב. צוותי פרויקטים גלובליים חדשים הוקמו והם חווים יותר פערים ותסכול כתוצאה מכך.
מדדי המעורבות של העובדים שלנו צנחו בשנה האחרונה. נראה שיש חוסר אמון במנהיגות.
מנגד אני מוצא שארגונים שיודעים לבוא בפתיחות ואומץ, לשים דברים על השולחן גם אם הם לא נעימים, מוצאים שבשיח כנה ואמיתי, אפשר גם אפשר לדבר על הדברים הפחות טובים. בשביל זה צריך קצת תעוזה! צריכים להיות מסוגלים לפתוח את הקלפים על השולחן יחד עם כל הנוגעים בדבר ולדבר על הכל.
הטוב, הרע והלא נורא
אחד המקומות בהן אני נתקל בהרבה קשיים בארגונים גלובלים, הוא סביב הנושא של הפערים הבין תרבותיים. ארגונים גלובלים מנסים לעטות על עצמם מעטה של 'גלובליות', אבל למעשה בליבן הן שייכות לתרבות לאומית אחת.
למישהו יש ספק שמייקרוסופט היא אמריקאית? מרצדס גרמנית? טאטא הודית? ואליבאבא סינית?
העבדה הזאת לבדה (לפני עוד הרבה אתגרים אחרים) מייצרת קשיים לארגונים בהגיען לעבודה עם תרבויות שונות בעולם. האם הערכים של אותם אנשים שאני מגייס לארגון שלי בהכרח תואמים לערכים של הארגון? כנראה שברוב המוחלט של הפעמים לא! אבל זה בסדר גמור גם אם לא. לא צריכה להיות ציפייה שאנשים יתאימו את סט הערכים שלהם לארגון, זה לא יקרה. צריכה להיות שאיפה למצב בו אנשים בארגון יוכלו להזדהות עם הערכים של הארגון. אך גם אז, אנחנו חייבים להכיר בכך שלשני אנשים משתי תרבויות שונות (או יותר), יכולה להיות פרשנות שונה לחלוטין של ערך מסויים של הארגון.
קחו לכם דוגמא:
חברת טכנולוגיה שהתחילה כסטארטאפ וצמחה לחברה בינונית גלובלית. באחד ממפגשי ההנהלה הגלובלים ישבו המנהלים השונים מישראל, ארה"ב ואירופה לדון בסוגיות שונות הנוגעות לתרבות הארגונית וחיזוק צוות ההנהלה. באחד התרגילים הם העלו על הכתב את ערכי הארגון והתבקשו לדון במשמעות של אותם ערכים, כלומר איך אנחנו תופסים את הערך הזה ואיך מבחינתנו הוא בא לידי ביטוי ביום יום שלנו (בעשייה – ערך זה עניין מופשט).
אחד הערכים שעלו הוא : Inclusion
האמריקאים אמרו שהכללה זה לקחת בחשבון את הקבוצות/הקהלים השונים שנמצאים בארגון. לאפשר בתוך הארגון לשונות לבוא לידי ביטוי. זה אומר שאנחנו חייבים לקדם תרבות שבה אנחנו באים במגע, מאפשרים, מקשיבים ומכבדים את אלה שלא דומים לנו, להכיל אותם, להכליל אותם.
הישראלים אמרו שהכללה מבחינתם זה לאפשר לכולם בארגון בלי יוצא מן הכלל לקחת חלק פעיל בשיחות, דיונים וקבלת החלטות. כל אחד יכול להביע את דעתו גם אם היא מנוגדת לאחרים. לכולנו יש משקל זהה בשיח. ושיחד עם הזכויות יש גם חובות מסוימים כמו למשל: להיות פרואקטיביים, ליזום ולא לחכות שיגידו להם לקחת חלק פעיל.
תעשו לעצמכם טובה ותרשו לעצמכם ולארגון להציף ולדון לא רק בהצלחות, אלא גם בכישלונות, קשיים ובעיות.
